מה רומזת לנו נשמתנו כשאנו חווים תקיעות וחוסר מיצוי למרות שלכאורה, דבר לא חסר בחיינו?

האם יש דרך אחרת לראות עצמנו כאילו יצאנו ממצרים חוץ מלספר שוב את הסיפור המקראי?
האם לסיפור העבדות והחירות של בני ישראל יש מוסר השכל עכשוי לגבי עצמנו ולגבי אנשים ועמים אחרים? שאלות ולא בהכרח תשובות

פורים הוא החג שבו אנו מצווים להגיע לדרגה הנשגבה של ‘עד דלא ידע להבדיל בין ארור המן לברוך מרדכי’. למה בדיוק הכוונה, ואיזו חוויה רוחנית טמונה במצוה זו?