דף הבית » מיומנה של מתקשרת » אהבה נשמתית – מיומנה של מתקשרת

אהבה נשמתית – מיומנה של מתקשרת

ראיתי אותו דרך חלון הסלון, עומד בחצרי ובוהה בתרנגולות המנקרות להן בתוך הדשא הירוק.

לרגע קטן הספקתי לתהות האם גם הוא כעת, כמוני לפעמים, משתאה לנוכח חוסר הקשר בין החצר המעוצבת לעילא לבין ארבע התרנגולות המושבניקיות נטולות הנימוסין שקירקרו להנאתן ברעש מטריד. מן הזווית הנוחה בה עמדתי יכולתי להבחין כי מבטו מזוגג, מביט בתרנגולות אך לא באמת רואה אותן. היה זה כנראה, ניסיון לארגן את מחשבותיו בטרם ייכנס לפגישתנו.

בטרם פתחתי את הדלת, הספקתי לפסוק לעצמי שהוא נראה לגמרי שונה מן הדמות שנוצרה בדמיוני בעקבות שתי שיחות הטלפון המקדימות לפגישה זו.

יואב, גבר נאה כבן חמישים, צנום וגבוה, עם מבט חודר בעיניו הכהות, נכנס לביתי ,מחייך חיוך נבוך כשהוא לוחץ קלות את ידי.

"בוקר טוב" הוא אמר "את נראית שונה לגמרי ממה שדמיינתי אותך" .

חייכתי, מתאפקת שלא להגיד לו את אותו הדבר. במקום זאת שאלתי אותו: "איך דמיינת אותי? כמו דודה עבת בשר עם שמלת פסטיבלים לבנה?" זה הרי הדימוי השגור בתודעת רוב הגברים המגיעים אלי לפגישת תקשור.

"מאד דומה למה שתארת" ענה ולא יסף ואני החלטתי שמיותר לפתח את הנושא, שמחה על כך ששנות הספינינג והחיטוב שצברתי בעודי רושפת סבל ונוטפת זיעה, תרמו לעוד גבר לשנות דעות קדומות על מראן החיצוני של מתקשרות.

הגעת בקלות ? שאלתי מתעניינת מזכירה לעצמי בנזיפה עצמית קלה, שחיטוביי, אומנם כבודם במקומם מונח, אך מה שבאמת חשוב הוא, שיואב יצא מפה עם תשובות ברורות לסימני השאלה של חייו, ועם כלים והכוונה מדוייקת לדרכו באשר תהיה.

כן, יישוב יפה מאוד יש לכם פה. פעם ראשונה שלי באזור. ענה תוך כדי שהוא בוחן את קירות הבית וכל מה שעליהם, כמנסה להתאקלם במקום בו הוא אמור לבלות את השעתיים הקרובות.

תשתה אתי קפה? שאלתי בנימה שלא השאירה לו בררה. ניסיון של שנים לימד אותי, שאין כמו קפה שנעשה עם חיוך לבבי, על מנת להפיג מתיחות ראשונית בין שני זרים שאינם מתחילים מתוך יחסי כוחות שוים. לאחרונה, גיליתי סוד מקצועי חשוב אף יותר, שאותו חושפת אני כאן לראשונה: הנוזל החום והריחני, אם הוא נמזג מתוך קרביה של מכונה איכותית ומוגש לצידה של עוגה ביתית, הרי שהשפעתו החמימה דומה לזו של אבקת פיות נדירה.

צריך את הקפה הזה, אמר כשהתיישבנו, הוא על הכורסא הירוקה ואני על הכורסא הלבנה, הרחבה והנוחה שבחדר המרגיע.  לא ישנתי כל הלילה. "למעשה, אני לא ישן טוב כבר תקופה ארוכה בגלל הסיפור שלי. בגלל זה אני כאן, מקווה שתוכלי לעזור לי".

לגימה ראשונה מן הקפה, כמה מילים מקדימות שלי על תהליך הפגישה ויואב התחיל לספר:

"כבר עשרים שנה אני נשוי לאישה מקסימה ויש לנו זוגיות טובה , מלאה בכבוד והערכה הדדיים ובהמון אהבה. אני מאד אוהב את אשתי והיא אותי. יש לנו בית עם המון שמחה וצחוק שבו גידלנו לתפארת שני ילדים, בן ובת והכל נפלא.  יותר נכון, הכל היה נפלא עד לפני כשנה. אז גיליתי שאלוהים יכול להציב לי אתגרים ולטרוף את כל הקלפים באופן כזה שמעמיד בסימן שאלה את כל מה שחשבתי והאמנתי בו עד היום". יואב לקח נשימה עמוקה מנסה לסדר את מחשבותיו ולהרגיע את סערת רגשותיו שניכרה בקולו הרועד קלות.

בעודו שקוע בהרהוריו, העסקתי אני את עצמי, בניגוד להרגלי מול לקוחות, בניסיון לנחש בלבי מה קרה בחייו שהביא אותו אלי. שיטת האלימינציה, תמיד מוכיחה את עצמה אצלי בניתוח כל מיני עניינים והחלטתי ליישם אותה גם בשניות הללו: בשיחת הטלפון הוא אמר שהוא נמצא במצב מבולבל תקופה ארוכה והוא צריך עזרה בקבלת החלטות וכלים לקבלת כוחות כדי ליישם את ההחלטות. הוא היה מאד מדוייק בהגדרותיו יחסית לאדם מבולבל, כך התרשמתי ממנו בטלפון אז. כשצרפתי את זה למה שפתח ואמר לי בפגישתנו הבנתי מיד שלא מדובר בבעיות בריאות או קריירה שהרי מי שמגיע אלי בעניינים אלו לא פותח בהדגשת הזוגיות הנפלאה שלו. גם לא מדובר בילדיו, שהרי הזכיר אותם בהקשר של אושרו הזוגי. מדובר בזוגיות. ולא מדובר במשבר בינהם, כי הוא מדבר על שמחה וצחוק בבית בלשון הווה. מה נשאר אם כך? כמובן! מדובר ברומן מחוץ לנישואים. לא של אישתו, כי אחרת לא היה מדבר בשבחה כעת כפי שעשה. מדובר בו. זהו. עכשיו נותר לי רק להקשיב קשב רב לפרטים אותם הוא בוחר לשתף אתי ולשאלותיו.

חייבת להודות שבדרך כלל, איני מעסיקה את עצמי בשעשועי ניחושים מול האנשים הבאים אלי לתקשור. הרי ממילא אחרי מספר דקות הם מספרים לי את מטרת בואם. יתרה מכך, גם את מה שהם לא אומרים באופן מפורש אני מבינה בהמשך מתוך התקשור עצמו. אבל היה ביואב משהו שונה ומעניין שעורר את סקרנותי עוד משיחת הטלפון הראשונה שגרם לי לתהות על קנקנו, לחרוג ממנהגי ולהעסיק עצמי בניחושים לגבי מטרת בואו.

נשימות עמוקות הן תמיד עניין מרגיע ואכן, אחרי שלוש נשימות עמוקות בהנחייתי, אני נרגעתי מהסקרנות הרכילותית ששחקה פוקר בראשי וגם יואב כבר היה מספיק רגוע על מנת לספר לי באופן מסודר את הסיפור הרלוונטי לבואו:

"לפני קצת יותר משנה, נערכה פגישת מחזור חגיגית ומרגשת לשכבה שלי מהתיכון. היינו בני חמישים .כמה חבר'ה החליטו שזו סיבה מספיק חשובה להרים אירוע. בפגישה הזו נפגשתי לראשונה אחרי כשלושים שנה עם מי שהיתה אהבת חיי בתיכון. זאת היתה אהבה שמעולם לא מומשה כהלכה. אני חיזרתי אחריה ברמזים עבים:  נגשתי אליה בכל הפסקה, הבאתי לה במשך חודש שלם בכל בוקר, ורד אדום, ישבתי איתה במקומות הכי רומנטיים ומבודדים שהיו בבית הספר, נהלנו שיחות נפש… אבל מעולם לא ציינתי בפניה שאני אוהב אותה ורוצה להיות החבר שלה. היה לה אז חבר מבית ספר אחר. הוא לא עלה אף פעם בשיחות שלנו, אבל קיומו לא היה מוטל בספק. כך, עברו להן שנות התיכון. אהבתי אותה ויצאתי עם אחרות. היא אהבה אותי והיתה עם החבר. בפגישת המחזור, נדלק הניצוץ הזה מחדש. פתחנו את הקלפים שהיו סגורים מימי התיכון וצחקנו על זה. לאחר הפגישה התכתבנו במייל, עברנו לוואטס-אפ ומהר מאד התחלנו לדבר בטלפון. בהתחלה פעם בשבוע ,אחר כך זה הפך ליומיומי. הבנו שמשהו חזק מאד קורה. משהו שחזק יותר מאיתנו מושך אותנו זה לזרועות זה. נפגשנו. התאהבנו מחדש. התאהבות של בני חמישים עם פרפרים בבטן כמו של בני שבע עשרה. כבר שנה וחודשיים אנחנו בסיפור אהבה סודי. אני קרוע בתוכי. אוהב את אשתי ואוהב גם אותה. היא מבחינתה מוכנה לעזוב את בעלה ולהיות אתי."

יואב היה נרגש. הוא עצר לרגע את שטף דיבורו .השפיל את מבטו והמשיך לדבר ספק אלי ספק לעצמו: "שנינו עברנו מזמן את נקודת האל-חזור. אני מרגיש שהתמסרתי למשהו מאד עוצמתי  ואני אובד עצות. אהבה גדולה שכזו לא פוגשים בכל יום. זוהי אהבה נדירה! יש ביננו חיבור מדהים בכל המובנים: אינטלקטואלי, רגשי וגופני." יואב הרים את עיניו חזר להתבונן אלי ואמר: "אני עומד להגיד משהו שאנשים בטח לא יבינו אבל אני חושב שאולי את דווקא כן."

חייכתי אליו קלות, מקווה לא לאכזב אותו ובאמת להבין, מכוונת אליו את כל יכולת ההקשבה שלי , כזו שיש בה נוכחות מלאה. הקשבה, אותה אני מכנה הקשבה מן הלב .

"אני מרגיש אליה אהבה ברמה שהינה מעבר לרמה הארצית. תחושה של חיבור נדיר בין שתי נשמות. כאילו היא הבית הנשמתי שלי." הוא עצר מדיבורו כממתין לראות האם דבריו נדמים הזויים בעיני או שיש בי את ההבנה אליה הוא מייחל. "איתה אני מרגיש כאילו חזרתי הביתה"

"וו'או, זה מאד חזק מה שאמרת הרגע" הגבתי מהנהנת בהשתאות ומבינה שאין לי משהו חכם יותר לומר לו בשלב זה. יואב גם לא המתין למוצא פי. הוא נראה כמי שסוף סוף מצא אוזן קשבת לסיפורו והוא המשיך:

"אז יש את האהבה המטורפת והמיוחדת הזו שמעיפה אותי גבוה אל מחוזות מדהימים של רוח וחומר ויש  מצד שני, כמו שאמרתי, את אשתי המקסימה. הזוגיות שלנו הרמונית ויפה, עם המון אהבה. זוגיות שגם היא נדירה. אני יודע זאת בודאות כי אני רואה סביבי הרבה זוגות שזוגיותם נבולה אחרי עשרים שנה. אצלנו ממש לא כך. אני מרגיש שאני חי בסרט לא הגיוני. עד שזה קרה לי, לא שמעתי או פגשתי אנשים במצב כזה ולא האמנתי שיש דברים כאלו. והנה, אני מוצא את עצמי אוהב שתי נשים, בו זמנית, כל אחת בצורה אחרת. זה המצב. אני קרוע מבפנים ואובד עצות. לא יכול להמשיך יותר ככה. עד לרגע זה, נשאתי את הסוד הזה לבד עם עצמי. לא שיתפתי אף אדם ואת הראשונה שיודעת על כך. אני כאן, כי אני חייב לקבל עזרה והכוונה. אני רוצה לדעת האם נכון לי לעזוב את הבית, עם כל מה שכרוך בכך בשביל האהבה החזקה הזו? או לוותר על האהבה הזו בשביל להשאר עם החיים הטובים שכבר יש לי? האם יש דרך אחרת לפתור את הקונפליקט? מה הכי נכון לי לעשות?"

שלוש נשימות עמוקות נוספות והפעם רק אני, על מנת להכיל את הסיפור הזה של יואב.

בפגישות התקשור אני כבר מתורגלת שלא לחשוב בעצמי על פיתרון ועל עצה. אסור לי. ואם מעזה מחשבה אישית משלי להגיח, מיד אני משלחת אותה הרחק. הרי, אף אחד לא בא אלי ומשלם לי במיטב כספו על מנת שאומר את דעתי. ההתמחות הנדרשת ממתקשר היא דווקא לא לחשוב על פיתרון. מתקשר טוב אמור לנקות את הראש לגמרי מכל דעה או מסקנה. זה רק עלול להפריע לידע המתקבל דרך התקשור, שמקורו הינו נעלה הרבה יותר מן הדעת האנושית. במקרה הזה, גם בלי להתאמץ, הראש שלי נשאר בלי דעה או כיוון למחשבה. לא הייתי רוצה להיות בנעליו של יואב ברגע זה.

לקחתי עוד מספר נשימות עמוקות בעיניים עצומות, מכניסה את עצמי למצב מדיטטיבי שמאפשר לי לתקשר. הפרעה קלה של מחשבה משועשעת על שיחה שניהלתי עם חברים בשבוע שעבר בנושא פוליאמורה – ריבוי אהבות, הטרנד החדש, חלפה בהבזק קליל בראשי, כשאני נושפת אותה בזריזות, הרחק ממני, צופה בה מתפוגגת כענן משייט במרומים. הנה הראש מרוקן לגמרי ואני מתמסרת לתדר המואר והנעים של ההדרכות השמימיות.

התקשור התחיל לקלוח מפי, כשיואב כותב כל מילה ועוצר אותי מדי פעם בשאלה.

" ברוך אתה יואב יקר,

העוצמה המנהלת אותך כעת ובכלל היא היכולת להקשיב: להקשיב לסביבה ולהקשיב לגופך ולרגשותייך.

אינך תמיד בוחר להיות קשוב, אך יש לך יכולת זו.

אינך תמיד בוחר לתרגם ההקשבה להבנה, אך עלייך לעשות זאת כעת.

כל גופך מגיב לפחד מלאבד. כל גופך מגיב לחוסר האיזון שבחייך.

מלפנים מקרין אתה כלפי עצמך שמחה ואהבה, התלהבות ותשוקה, אך מאחור, קיים מצב הוויה שונה: קיימת אפלה. פחד עמוק מן ההסתרה, מן ההליכה על חבל לוליינים והאפשרות לנפילה.

אינך מקשיב לו- לפחד זה. יש לו בסיס איתן והוא בך קיים. אם לא היה קיים לא היתה אפשרות שתיווצר כזו מציאות. אך מכיוון שבתת המודע ובהבלחות של מודעות הוא נוכח, הרי שבכך בראת את האפשרות להגשמה של מושא פחדיך…"

עצרתי את שטף דיבורי כששמעתי את יואב ממלמל משהו לעצמו ושאלתי אם רצה לשאול משהו.

"לא שאלתי".הוא אמר , "זה פשוט כל כך נכון. לא הזכרתי את זה בשיחתנו אבל הגוף שלי בהחלט מושפע- יש לי כבר כמה חודשים קושי בנשימה ודקירות בחזה בעיקר לפני השינה ופחד גדול שמשתלט עלי ברגעים מסויימים, הפחד שאשתי תגלה. ואז מתפשטת באבריי חולשה נוראה אבל אני לא מפסיק והדמיון שלי ממשיך לראות תסריטי אימה על מה שקורה בבית כתוצאה מכך."

"אז הנה אומרים לך פה שיש אפשרות שהפחד הזה יתממש במציאות" אמרתי "יש פה התחלה של אזהרה מן הנפילה. בוא נמשיך ונראה מהו המשך המסר". עצמתי שוב את עיני , שתי נשימות עמוקות ואיטיות והמשכתי בתקשור:

"נשאבת לתוך מערכת יחסים אשר אינה הולמת את מצבך.

מכיוון שכך, הרי יש בכך רווח והפסד. הרווח הוא מיידי. גם ההפסד:

הריגוש, ההתלהבות, המחמאות וההדדיות שבחיזור הארוך הזה ממלאים אותך.

הפתיחות שנבנתה, התשוקה וחוסר המעצורים מאפשרים לך להרגיש את החיות הזורמת בך בצורה מלאה יותר.

זהו רווח גדול.  כי הרי בחוויית היומיום משהו מתוך ההתלהבות הממלאה הזו כבה.

זהו גם הפסד גדול היות והאנרגיה שלך נשאבת למקום זה: הרצון להתמלא בעוד מן הדבש הזה. זה אינו מאפשר לך להתמלא ממקורות אחרים. זה אינו מאפשר לך לשים את האנרגיה שלך במקומות שאותך יכולים להגשים.

אתה פחות נוכח עם הילדים, עם העבודה, עם החברים, עם הבית ובתוכו מערכות היחסים. אין הוויה מלאה. יש רק הבלחות.

הסיבה האמיתית לכך אינה סיבה פסיכולוגית רגילה שאותה ניתן לפרש כחוסר באהבה או בחיפוש מפלט מחיים משעממים.

אהוב אתה וכך היית אהוב גם בילדותך.

דווקא בגלל שאהבו אותך ללא תנאי אתה מרשה לעצמך.

דווקא בזכות אותה עוצמה פנימית ומלאות בחיים משמעותיים אתה מרשה לעצמך לרצות עוד, לאהוב עוד, לקבל עוד.

זכור, כי המחיר המיידי הינו קטן לעומת מחיר עתידי אפשרי.

זכור, כי יש לך יכולת להתגבר על כך ולברר עם עצמך כיצד לעצור את הדבר.

יש בך כעת הצפה שאין ממנה להתעלם. זוהי דרכך להתנהל – בזכות האהבה, בזכות הפתיחות והנתינה. אכן, כך הוא הדבר הרצוי. אך לא במחוזותיכם. לא במצבכם…."

"אני חושב שאני מבין", אמר יואב "היות ואני רואה את הסיפור הזה כמשהו לא מקרי, אני רוצה לשאול מהו השיעור שלי בתוך כל המצב? מה עלי ללמוד שעדיין לא למדתי בחיי? למה הייתי צריך להקלע לסערה כזו, שאיני יודע ואיני מסוגל לקבל בתוכה החלטה?"

והידע הנעלה, המלא באהבה ללא שיפוטיות המשיך וענה ליואב דרכי:

"הרפה מן הרצון של האגו להתמלא מן החומר, מן הגשמי, והיפתח לאפשרות שיהא תפקידך נעלה ומוגשם עוד יותר אם תפרד מן התאוות ותתמסר לאהבה נעלה, לנתינה ממקום נקי נטול אינטרס ונטול תאווה. הרי שיש לך האפשרות לכך, שאם לא כן – לא היתה לך אפשרות בחירה.

זה שיעורך: שיעור ההתגברות שהוא שיעור בהתבגרות של נשמתך. שיעור בהתגברות על היצר אשר מביא אותך לתחושת התלהבות וחיוּת מתעתעת."

"למה מתעתעת?" התפרץ יואב, "לי זה מרגיש אמיתי"

"מתעתעת, כי בכך אתה חווה התכלות האנרגיה במקום התעלות. הרי בהתעלות נפשך חפצה ולא תגיע לכך מתוך חוויית החוסר הקיימת ללא הפסק כשאתה מוֹּנע מתוך תאווה".

שוב עצר אותי יואב: "אני רוצה להבין מדוע 'הם' מגדירים את התאווה, את הרצון הזה כחוויית חוסר?" ואני הספקתי להגניב לעצמי מחשבה שהאיש מאד ממוקד ומעמיק למרות הסערה בה הוא נמצא.

"כשאדם רוצה וחושק כל כך בדבר מה, הרי מוּנַע הוא מתוך תחושה של חוסר. שהרי לא היה חפץ אם היה מלא. זהו רצון היצר. כאשר אדם מוּנַע מתוך רצון הנשמה, הרי מוּנע הוא מתוך המלאות, מתוך העוצמה ומחפש הוא למלא את העולם ולא להתמלא.

יש באהבה גשמית דבר מה מתעתע היות ויש רצון לתת אך הוא בא מתוך אינטרס האגו להתמלא, לקבל בחזרה. יכול אתה להתגבר על היצר ולהגיע למרחב, שבו הנשמה מיישמת את אפשרות השפעת האהבה מן הטוהר האלוהי ולא מן התשוקה הארצית. זהו השיעור. אם תדע להתגבר על רצון האגו תדע להתעלות אל רצון הנשמה וליישם רצון זה בדרך של הגשמה כאהבה טהורה."

יואב הנהן בראשו ואמר: "אני מבין כל מילה. עלי לעשות דרך עם עצמי כך שהקשר הזה יהיה אהבה טהורה ולא מתוך הצורך להתמלא. אם אני חווה את הקשר ביננו כקשר בין נשמות, הרי לשם עלי לשאוף. אני יודע בתוך תוכי שזה בדיוק מה שצריך להיות. זה הפיתרון הכי נכון אבל אין לי מושג איך מגיעים למקום הזה שמשחרר את ההגשמה הזו בלי תשוקות ארציות. אני צריך כלים לכך. לא יודע מאיפה להתחיל. לא בטוח שאני רוצה בכלל כרגע להתחיל."

שוב עצמתי את עיני. שוב נשמתי עמוקות. הפעם הנשימות היו כדי לשחרר את המצוקה הקשה שספגתי מיואב ודבקה בי.

המשכתי בתקשור. התקשור הנחה אותו בשני הצעדים הראשונים ההכרחיים בעבורו לתחילת השחרור וההתגברות. אי אפשר היה יותר משני הצעדים האלו. יואב עדיין לא היה במקום שמסוגל להכיל יותר מכך.

אחרי חודשיים הגיע אלי יואב שוב. הוא סיפר לי שהתקדם. שעשה דרך. הוא מבין כעת יותר טוב את מה שנאמר לו אז על הקשר הזה שבו הוא מתנהל מתוך הצורך להתמלא, מתוך חוסר. הוא הבין שיש בקשר הזה סממנים דומים להתמכרות שאותם הוא נהג לכנות אהבה , אבל הם אלו שדווקא יצרו מיסוך של האהבה הגדולה שהוא חש לאותה אישה, אהבת נעוריו. האינטנסיביות של הקשר ירדה באופן משמעותי, אך יחד עם זאת עדיין קשה היה לו לשחרר את האישה לחייה, לוותר על הקשר ולחזור לחייו. הצורך לראות אותה היה כלשונו "כמו הצורך באויר לנשימה" . בתקשור הארוך שתקשרתי עבורו הפעם, בנוסף לכלים המעשיים שקיבל כדי להמשיך את עבודת השחרור, נאמר לו:

"כאב הגעגוע ירפא עם הזמן, יואב יקר. אם תשאר באיפוק בתקופה הקרובה ולא תתפתה להפגש איתה, הרי שתוכל להגיע למצב שבו הצהרת הנכונות מגיעה מן הרצון. ברמה המעשית, תוכל בעתיד להגיע למצב שבו אתה פוגש אותה מתוך מקום של אהבה המגיעה מן הנשמה ולא מן ההוויה הארצית. מפגש שכולו אור וחיבור בין נשמות, יחד עם הבנה עמוקה שלא נועדתם להיות באהבה ממומשת ברמה הארצית…"

הפגישה השלישית שלנו היתה לאחר חודשיים נוספות. בפגישה זו הוא סיפר לי, שמאז פגישתנו הקודמת הוא לא נפגש יותר עם אותה אישה. "האהבה הגדולה שלי" כך הוא כינה אותה כשפניו מחייכות חיוך ששמור לרגעים של נוסטלגיה, מתוך השלמה על כי מה שהיה כבר איננו עוד. "שחררתי אותה מחיי. שחררתי אותה לחייה. לשנינו היה קשה לוותר על הקשר הנפלא הזה אבל שנינו הבנו שכך עדיף. דווקא מתוך האהבה הגדולה הזו אני בוחר לשחרר אחיזה. מתוך האכפתיות שלי אליה ניתקתי איתה מגע. אני ממשיך ללמוד את שיעור השחרור, שיעור ההתגברות ומתאמן כעת בהתעלות מעל רצונות האגו. אני מתחיל להבין את העוצמה והיופי שבשיעור זה."

הוא הוסיף ואמר: "את יודעת, אני אפילו מתחיל להאמין לדברי התקשור, שאמר לי, שאוכל להגיע למצב שאפגש איתה ורק אהבת נשמה תהיה ביננו ולא כמיהה ארצית. "

יואב הגיע לפגישה זו עם שאלות בנושאי הקריירה שלו , ושאלות על כל אחד משני ילדיו המתבגרים .

אף שאלה על זוגיות.

למרות סקרנותי, לא שאלתי אותו איך כל הסיפור הזה השפיע על הקשר שלו עם אישתו.

בתום פגישתנו, ליוויתי אותו אל מרפסת הכניסה .התבוננתי בו מתרחק , צועד על השביל. הוא נעצר להתבונן בתרנגולות המנקרות באדמת החצר, הפעם מתוך שעשוע על עצם קיומם בחצרי. בעודי מהרהרת בדרך המדהימה שעשה בזמן יחסית קצר, לא יכולתי שלא לתהות  איך אני הייתי נוהגת, אילו הייתי במצב דומה. האם הייתי מצליחה לפתור עם עצמי את הקונפליקט העמוק הזה בכזו התמסרות ועוצמה כמוהו? מאיפה היו לו, ליואב, הכוחות לשחרר את הקשר עם האישה שחווה איתה אהבה גדולה כל כך?

נכנסתי הביתה בעודי מהורהרת ופתחתי את הרדיו בדיוק לשירו של סטינג ששר:

"If you love somebody – Set them free"

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

ניתן ליצור קשר עם ענת קופרמן בטלפון : 0544888353 או להשאיר פרטים בטופס עם סיבת הפניה - לחץ כאן
מיומנה של מתקשרת

רוצה לקבל את הניוזלטר שלי?

שם:
טל:
מייל: