לצעוד על השביל המוביל ‘עד דלא ידע’
שלום לכם יקרות ויקרים, מתחפשות ומתחפשים, אהובות ואהובים,
קחו שלוש שניות וענו, מה האסוציאציה הראשונה שעולה לכם בהקשר של חג פורים?
שמחה, תהלוכה, תחפושות, אוזני המן, משלוחי מנות, מסיבות, השתכרויות….
אנו מכירים את חג פורים כחג שמח, שבו אנו מתחפשים, שותים לשוכרה ופותחים לִבּנו וידינו בנתינה של משלוחי מנות. בתוך תהלוכות התחפושת והמסיבות, ניתן בטעות לחשוב, שמדובר בקרנבל של נהנתנות והזדמנות נפלאה להשתטות.
האומנם לכך התכוון יוצר החגים כולם? התשובה, במגילת אסתר כתובה באילו המילים : “ונהפוך הוא” .
חג פורים, אינו חג להשתטות אלא דווקא חג להתעלות.
בתוך המסורת המכובדה של מנהגי החג, מסתתרת הזדמנות פז לחוות ‘הצצה’ להיכלו של הבורא ולראות את הבריאה האנושית מזווית ראיה רוחנית. זהו יקרים, החג הכי גבוה מבחינה רוחנית.
פורים הוא החג שבו אנו מצווים להגיע לדרגה הנשגבה של ‘עד דלא ידע להבדיל בין ארור המן לברוך מרדכי’. המשמעות של משפט זה הוא בעצם, הזמנה להגיע לרמת תודעה, בה אנו מתעלים מעל השיפוטיות. תודעה הרואה מעל ציר הקוטביות של טוב ורע, של אהבה ושנאה ושל ברוך וארור. זוהי הזמנה להתבונן על המתרחש בעולמנו ממבט-על, מתוך חסד אלוהי ולראות כל אדם כיציר נברא, ללא קשר למעשיו. במצב תודעה זה, אין ביקורת, אין כעסים ואין טינה. מה שיש בתוך ההתעלות הזו הוא רק אהבה.
זוהי ההכרה, שאין רֵשע מוחלט ואין טוּב מוחלט. בכל אדם יש גם את הצדיק וגם את הרשע, גם את מרדכי וגם את המן וההבדלים הם רק במינונים.
ממבט גבוה עוד יותר ניתן גם להבין, שהכל נברא מתוך סיבה ותכלית ולכל נשמה יש דרך לעבור על פני האדמה, עד שתגיע לדרגה רוחנית גבוהה. דרך זו עוברת על ציר הניגודים (או על גלגל הקרמה, אם תרצו הגדרה אחרת). כך, יכול כל אחד מאיתנו להיות פעם מבורך ופעם מקולל, פעם למטה ופעם למעלה, פעם בצד הנותן ופעם בצד המקבל. פעם המשפיע ופעם המושפע, פעם המלך ופעם הקורבן, פעם מרדכי ופעם המן.
ממצב תודעה זה, לא נשפוט על פי הקריטריונים הארציים מיהו הטוב ומיהו הרע, אלא נדע כי בכולנו ניצוץ אלוהי מואר המתגלם לתוך גוף עם סיפור חיים מאתגר(מי פחות ומי יותר) הדורש מאיתנו ללמוד תוך כדי תנועה. לעתים, הניצוץ מסתתר מאחורי מסכות של מעשים הגורמים סבל לאחרים, לעתים מסתתר הניצוץ מתחת לשכבות של פחדים ושל אמונות הרסניות. לעתים, הוא מבצבץ החוצה מבעד לכל אלו ומאיר באור המחשבות והמעשים את הדרך לעצמנו ולאחרים.
זוהי המהות של המצווה עד דלא ידע. לקדם אותו אל התרוממות הרוח כך שנדע, שגם הטוב וגם הרע קורים לצורך התפתחות,למידה ועליית מדרגה. ללא הבדל בין מה שנראה לנו כברכה לבין מה שנדמה לנו כעת כקללה ארורה.
ועכשיו נשאלת השאלה: האם שתיית אלכוהול לשוכרה בפורים היא הדרך המדויקת עבורנו להתעלות רוחנית ולשינוי מצב התודעה עד דלא ידע?
אצלי, זה לא כל כך הצליח בפעם האחרונה. אבל, מי, שפגש את השיכור היהודי, שהגיע להארה, שאפשרה לו לקבל באהבה ובאותה המידה את ג’ק המרטש ואת אמא טרזה -שֶיָקום ויעדכן במהרה!
שינוי כזה, בודאי שלא יכול להתרחש בן לילה, ועוד אחרי שתייה לשוכרה. מדובר בתהליך של מודעות ושל התפתחות רוחנית, צעד אחר צעד. ביננו, כנראה שרק משה רבנו היה ברמת תודעה כל כך נעלה.
חג הפורים, הוא רק התזכורת לעבודת ההתעלות הרוחנית הרבה שעוד נדרשת מאיתנו.
יקרים, בל ניתן למרחק בין מקומנו הנוכחי לזה הרצוי לרפות את ידינו ורגלינו. שהרי, אנו יודעים, שאם לא נתחיל לצעוד אז לעולם לא נגיע.
